<h1>שאילתות פרשת וישלח שאילתא כ"ו</h1>
<h2>דף נד.</h2>
שאילתא דמחייבין דבית ישראל לאודויי ולשבוחי קמי שמיא בעידנא דמתרחיש להו ניסא דכתיב הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו אטו משום דגבר עלינו חסדו הללו את ה' כל גוים אלא הכי קאמר הללו את ה' כל גוים מה דעביד עימכון וכל שכן אנן דגבר עלינו חסדו, וכד מטי דוכתא דאיתרחיש להון ניסא כגון מעברות הים ומעברו' הירדן ומעברי נחלי ארנון ואבני אלגביש בבית חורון ואבן שזרק עוג מלך הבשן למשה ואבן שישב עליה משה כשעשה מלחמה בעמלק ואשת לוט וחומות יריחו שנבלעו במקומן כולן הרואה אותן צריך ליתן הודאה ושבח לפני המקום, מעברות הים דכתיב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, מעברות הירדן דכתיב ויעמדו הכהנים נושאי הארון ברית ה' בתוך הירדן, מעברות נחלי ארנון דכתיב על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה תנא את והב שני מצורעין היו והיו מהלכין בסוף מחנה ישראל אתו אמוראי עבדו להו נקירתא דיתיבו בהו אמרו כי אתו ישראל למיעבר ניפוק עלייהו ונקטלינהו ואינהו לא הוו ידעין דארונא מסגי קמייהו דישראל דקא מכיך טורי כי אתא ארונא אדיבוק טורי בהדי הדדי וקטלינהו ורדא דמייהו לנחלי ארנונא כי אתו את והב גליאו להון לישר' אמרו שירה שנ' ואשד הנחלי', ואבני אלגביש תנא אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש, עמדו על גב איש זה משה דכתיב ביה גם האיש משה ואומר ויחדלו הקולות והברד וירדו על גב איש זה יהושע דכתיב ביה ויהי הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם וגו' ואומר קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו, ואבן שזרק עוג מלך הבשן גמרא גמירי ליה אמר מחנה ישראל כמה הוי שיתא פרסי אשיתא פרסי אמר איזיל איעקר טורא בר שיתא פרסי ואישדייה עלוויהו ואיקטלינהו אזל ועקר טורא בר שיתא פרסי ואותביה ארישיה אייתי הקב"ה קמצי ונקבוה ונחית ליה על צאוריה בעא למישלפיה משכו ליה שיני להכא ושיני להכא ולא מצי למשלפיה והיינו דכתיב שני רשעים שברת אל תיקרי שברת אלא שרבבת, משה כמה הוי עשר אמין שקל נרגא בת עשר אמין ושוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה, אבן שישב עליה משה בשעה שעשה מלחמה בעמלק שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה. בשלמא כולהו ניסא אלא אשתו של לוט פורענותא הוא דכתיב ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח אלא הכי קאמר על לוט ועל אשתו מברך שתים על אשתו ברוך דיין האמת ועל לוט אומר ברוך זוכר הצדיקים דאמר רבי יוחנן אפילו בשעת כעסו של הקדוש ברוך הוא זוכר את הצדיקים שנאמר ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה. חומות יריחו שנבלעו במקומן דכתיב ויריעו העם תרועה גדולה ותפל החומה תחתי'.
